גודל מעלת נתינת צדקה בשמונת ימי חנוכה אלו יותר מבכל השנה נס חנוכה בגימטריא - "צדקה"
ידוע מה שכתוב בזוהר, ויגע בכף ירכו ותקע כף ירך יעקב, שנגע הס"מ בתומכי תורה, כי ביעקב אבינו שהוא עמוד התורה לא יכול היה לגעת ולכן פגע בתומכי התורה. ואם אין ח"ו מי שיסמוך לומדי תורה נופל ח"ו יסוד התורה, ואלו המועדים חנוכה ופורים נתקנו לתקן נצ"ח והו"ד, שהם נקראים תמכין דאורייתא, כי אורייתא הוא סוד התפארת, שהוא הגוף, והרגלים שהם נצח והוד, מחזיקים ומעמידים את הגוף. ועל כן במועדים הללו מצוה להרבות בצדקה ביותר כדי לתקן המדות שפגם הס"מ בנגעו בתמכין דאורייתא.
ומובא במגן אברהם שנוהגין הנערים העניים לסבב בחנוכה על הפתחים, והטעם מסביר הפרי מגדים, שמלכות יון הרשעה רצתה לבטל את שלשת העמודים שהעולם עומד עליהם, תורה, עבודה, וגמילות חסדים, ולכן כנגד עמוד התורה קבעו נר חנוכה, כי נר מצוה ותורה אור. וכנגד עמוד העבודה קבעו הלל והודאה, וכנגד עמוד גמילות חסדים הנהיגו שהעניים יסבבו על הפתחים שיתנו להם צדקה וגמילות חסדים בעין יפה. וראה פלא, נס חנוכה בגימטריא - "צדקה".
והן אמת שבכל עת ובכל זמן מוטל עלינו החיוב לתת דעתנו על מצות הצדקה בכל עסקנו ובכל מעשה ידינו, והן על כל צרה שלא תבוא, ובפרט להפריש לעילוי נשמת הצדיק רבי מאיר בעל הנס זיע"א, כי ממקומו הוא יפן ברחמיו להתפלל בעדנו, לפני שוכן מעונה, וידוע שאין תפילתו חוזרת ריקם, ועי' בלשון חכמים ח"ג להרי"ח הטוב שסידר תפילה מיוחדת לנתינת צדקה לכבוד נשמת רבי מאיר בעל הנס. כל שכן וקל וחומר בחנוכה שיפריש צדקה לכבוד ר' מאיר בעל הנס, והוא בדוק ומנוסה דאשר הם מבני היכלא דמלכא יש להם הארה גדולה מהצדיק.
ולכן מרבים בצדקה בימי חנוכה כי הם מסוגלים לתקן בהם פגמי הנפש על ידי הצדקה, וביחוד כשנותנים ללומדי תורה העניים כדי להחזיקם.
בענין החזקת תלמידי חכמים
חיבה יתירה נודעת להם לאותם שזוכים להחזיק תלמידי חכמים אפי' יותר מהתלמידי חכמים עצמם, ממה שהקדימה התורה את זבולון ליששכר, דכתיב "שמח זבולון בצאתך ויששכר באהלך", והרמז הוא מה שאמר הכתוב "בטבעות הארון יהיו הבדים לא יסורו ממנו", התומכים בתורה הם הבדים שבהם נושאים את הארון, והתורה מצווה "לא יסורו ממנו", המחזיקים והתומכים יהיו עמו תמיד, כמש"כ "בצל החכמה בצל הכסף".
ואמרו רבותינו, כל המקיים את התורה מעוני פי' שמקיים ומחזיק את התורה אפי' שיש לו מעט כסף ועתה הוא בבחי' עני, ידע לו סופו לקיימה מעושר.
אמרו רז"ל כל המחזיק ביד ת"ח נקרא צדיק ע"ש שעושה צדקה, ונוחל ש"י עולמות, כי יש תרי"ג מצוות ועוד ז' דרבנן הרי תר"ך (אותיות כת"ר) מצוות, והחותם שלהם כידוע הוא חנוכה, כי היא מצות הכת"ר. וא"כ על ידי כל מצוה שלומד ומקיים יש לת"ח - עולם אחד, וביחד ע"י כל המצוות יש לו תר"ך עולמות, ויש בזה חלוקה הת"ח חצי - ש"י עולמות, והמחזיק ש"י, שנאמר להנחיל אוהבי י"ש עולמות לכל אחד.
ומסופר על הגאון ר' יוסף ידיד הלוי זצוק"ל שכשעלה לארץ היה מוסר שיעורי תורה, אבל לא היו לו תומכים, כי לא הכירו את מעלתו וכו', פגש בו ר' אברהם עדס זצ"ל אמר לו מדוע אתה חי בעניות גדולה, אני מכיר שלשה יהודים עשירים מהבוכרים, אדבר עמם שיתמכו בך ותחיה בנחת שנה שלימה, שמח הרב שיוכל מעתה ללמוד בישוב הדעת, לא עברו ימים חזר ר' אברהם עדס לר' יוסף ואמר לו העשיר הראשון נפטר, והשני חזר לבוכרה, והשלישי אמר שעכשיו קשה לו.
ענה ר' יוסף דבר זה רמוז במה שכתוב בתהלים, "אל תבטחו בנדיבים בבן אדם שאין לו תשועה, תצא רוחו, ישוב לאדמתו, ביום ההוא אבדו עשתונותיו", על הראשון שמת עליו אמר תצא רוחו, על השני ישוב לאדמתו, על השלישי אבדו עשתונותיו, כי הבטחון העיקרי הוא רק בה' יתברך.
התחזקות במצות הצדקה בימי החנוכה
ראיתי לנכון להביא לפניכם, דברים שכתבתי מכבר אודות חיזוק במצות הצדקה והחזקת התורה בפרט בימי החנוכה, ויפה כוחם לענייננו כאשר תחזינה עיני הקורא הנלבב:
נמצאים אנחנו בעיצומם של ימי החנוכה, כולנו מספרים על נס חנוכה, איך נצחו מעטים את הרבים בעזרת ה' יתברך, איך פך קטן של שמן הספיק לשמונה ימים, אבל את העיקר אסור לנו לשכוח! העיקר הוא להשיב אל ליבנו וללמוד את המסר, שעיקר תכלית החנוכה זה לעקור את ההשתעבדות לשכל ולהגיון! קחו את המלה: 'הגיון' - שהיא מלשון: הגה יוון! ההגה של יוון, הוא ההגיון. ההגה הוא אמנם רכיב קטן הנמצא במכונית, אבל הוא המשפהך והקובע את תנועתה, אם תסובב ימינה הרכב יפנה ימינה ואם תסובב שמאלה - שמאלה. וכך אמרה תרבות יוון, שכל דבר צריך להיבחן במאזני השכל. האם זה מסתדר לי בשכל או לא? אם זה הגיוני - עושים, ואם לא הגיוני - לא עושים. וכאן, באה וזועקת התורה הקדושה: מתי כבר תבינו, שביהדות עשר פחות אחד זה לא תשע אלא אחת עשרה!
אנחנו כל כך כפופים להגיון עד שזה מונע מאיתנו לעשות דברים הכרוכים במסירות נפש! וכי זה הגיוני ששלוש עשרה חשמונאים יצאו להילחם כנגד מעצמה ששולטת בכל העולם? תחשבו לעצמכם, אין כיום מעצמה כזו! ארה"ב שולטת רק על חלק מיבשת אמריקה, סין שולטת על המזרח הרחוק וכן ע"ז הדרך, אבל באותה תקופה שלטה מלכות יוון הרשעה בכל כדור הארץ!! והנה, יוצאת לה משפחה של חשמונאים, מתתיהו ובניו והולכים לא פחות ולא יותר להילחם באנטיוכוס הרשע וצבאו! תארו לעצמכם, שבזמננו היינו שומעים על איזה משפחה צדיקה, שהחליטה להפיל את ארה"ב אז הם שכרו טנדר (מספיק של ארבע קשרה מקומות) ו...קדימה לדרך - יוצאים לקרב! כולנו היינו מגחכים, מה קרה לכם? זוהי פעולת התאבדות! אין לכם שום סיכוי וכוי. אבל החשמונאים מלמדים אותנו, שביהדות יש מהלכים שהם למעלה מן השכל, כשיש מסירות נפש - יש סייעתא דשמיא שפועלת למעלה מגדר הטבע!
וזוהי עבודתנו בחנוכה, לעקור את 'השליטה ללא מצרים' של השכל וההגיון ולכופף אותה לעבודת ה' יתברך! ניקח את הדוגמא שכולנו נתקלים בה ביומיום - ענייני הממון שלנו: כל בר דעת מבין שאם הוא קיבל משכורת עשרת אלפים ֻ והוא יתן צדקה 1000 ֻ, ישאר לו רק 9000 ֻ, ולכן הוא עושה חשבונות, האם אני יכול להסתדר עם הסכום הזה או לא. אבל, מה לעשות שביהדות עשר פחות אחד זה לא תשע! כי הקב"ה הבטיח: כי בגלל הדבר הזה יברכך ה' אלוקיך בכל מעשה ידיך, אז אדרבה, זה מה שיתן לך ברכה בכל תשעת האלפים המעושרים. וכך אומר בפירוש החכם מכל אדם, שלמה המלך ע"ה בספר משלי (יא כד): "יש מפזר ונוסף עוד, וחושך מיושר - אך למחסור". וזה פירוש הפסוק: אע"פ שמידת הפזרנות היא מידה רעה, שגורמת לאדם לאבד את ממונו, כי מפזר אותו בכל מיני קניות מיותרות ובצורה לא מפוקחת, אבל אומר לנו שלמה המלך, דעו לכם בניי, שיש סוג כזה של מפזר שבמקום להפסיד מהפזרנות שלו מתקיים בו: ונוסף עוד! לא רק שאינו מפסיד מהפזרנות שלו אלא אדרבה, הוא מוסיף והולך, וזהו המפזר את מעותיו לצדקה! שמאחר שדואג לממון העניים, הקב"ה משרה ברכה בממונו באופן שיש לו ברכה בכסף. לפעמים יש לאדם סכום כסף גדול, אבל הוא מרגיש שהכל נעלם ברגע מועט והוא לא מבין על מה הלך כל הכסף? ולפעמים קורה להיפך מזה, יש לו סכום מועט וזה מספיק להכל, ועוד נשאר לו עודף! וכל כך למה? כי יש ברכה בכסף. אבל מיד מתעורר אצלנו 'ההגיון' ההגה שמוביל אותנו לכל מקום (ההגה של יוון) ואומר לנו: אבל זה לא הגיוני! ואנחנו אומרים לו: יש הרבה דברים שאינם הגיוניים ועם כל זה הם מתרחשים ברצון ה' יתברך לפי מעשינו! שמעת על 'נרי? לא נר חנוכה אלא נ"ר - שפירושו: נס רפואית כך הרופאים מגדירים כל פעולה שאינה מובנת להם לפי כללי הרפואה. ושלמה המלך מסיים את הפסוק הנ"ל ואומר: וחשך מיושר אך למחסור'. דהיינו, שמי שחוסך את ממונו מיושר, מלעשות בו דברים ישרים ולעזור לעניים, הרי שממונו 'אך למחסור' הולך ומתחסר, מידה כנגד מידה, כשם שהוא החסיר מצרכי העניים כך ה' מחסר את ממונו. ישמע חכם ויוסף לקח!

